מלחמה

הקדמה:

עכשיו

זו המדינה של מי שמחובר לעטיני השלטון

ומי שלא שייך - שייקח פתק…

כבר היינו בסרט הזה, ולליכוד של היום קראו מפא״י. הורינו הצביעו למנחם בגין כדי שיעצור את הסרט ההוא, ומי שמתיימרים להיות יורשיו - לוקחים אותנו בחזרה למקום ההוא בשמה של דמגוגיה גזענית ומופרכת.

הקטע הזה נכתב ברגע אחד, בתחילת ינואר 2023, שניה אחרי נאום לווין ותשובת הנשיאה, ושנייה לפני שהרחובות התמלאו בהמונים שהבינו מה קורה, עוד לפני שזה התחיל באמת לקרות. זה נכתב לראשונה במסגרת תשובה במייל לחברה טובה, שעד אותו רגע ידענו ששנינו תומכים באותו ימין ובאותו הביבי. אני התעוררתי ברגע אחד. היא לא.

את השם שלי לא שמעתם אף פעם.

אני לא מישהו מוכר.

אבל אני חייב להזהיר אתכם, כמו אקדח שהופיע במערכה הראשונה, יש כמוני יותר ממליון. 

למרות הריבוי הטבעי. 

למרות הדמוגרפיה.

למרות שרבים וטובים מאיתנו, יש אומרים הטובים ביותר, מוצאים לעצמם סידור ומתעופפים מכאן.

כמו אקדח שהופיע במערכה הראשונה, אני חייב להזהיר שיש עוד רבים מאיתנו. רבים מאוד. 

אבל עכשיו…

עכשיו - 

אנחנו יכולים להישאר כאן אם אנחנו רוצים להמשיך לשלם מיסים, לממן את סדרי העדיפויות של מישהו אחר, לשלוח את הילדים שלנו למות במלחמות שאפשר היה למנוע. 

אני יכול להמשיך לחיות במדינה הזו אבל בלי לפתוח את הפה כי עכשיו זו המדינה שלהם.

והיא תהיה שלהם מכאן והלאה.

לי לא יהיה בית משפט שיגן עליי.

לי לא יהיה חופש דיבור.

בהמשך כשהם ישנו את שיטת הבחירות (מה לא עושים בשביל להגביר משילות) גם לא יהיה לי ייצוג משמעותי בכנסת, וגם הייצוג שיהיה לא יוכל לעשות שום דבר.

כי הם הריבון ולהם יש עוצמה בלתי מרוסנת.

ולכן אפשר להעביר את כספי המיסים שלי לחברים ולמקורבים שלהם בלי שום מבחן סבירות. אפשר למנות אנשים על בסיס קשרים ולא על בסיס כישורים. אפשר להיות מורשע בפלילים ולהיות שר, ואפשר גם לשנות את החוק, כדי שאי אפשר יהיה להרשיע יותר אף פוליטיקאי באישומים של שחיתות וגם אפשר לדאוג שהמשטרה לא תחקור יותר חשדות כאלה, ולחוקק חוקים חדשים ולמנות שופטים שיכניסו לכלא את ראשי האופוזיציה וכל מי שמסוגל להחליף את השלטון.

זה ההדהוד הפנימי שחויית השואה של סבתא שלי מעורר בי.

התחושה הקשה הזו של העלבון שהרגשתי כשעמדתי שם בקלן לפני חודש וחצי בין כל הגרמנים מתחת לעץ חג המולד בחזית הקתדרלה הגדולה שלהם, והייתה שם הופעה של להקה ששרה שירי רוק מקומיים בגרמנית בעיבוד לכלי נשיפה, באמצע שוק חג המולד, וכל הקהל שר איתם יחד כאיש אחד.

הייתה כזו אווירה מדהימה של ביחד. רק שאני לא הייתי חלק. לא היכרתי אף מילה כמובן. לא היכרתי את הלחן, למרות שהיה סוחף. זכרתי שכבר הייתי שם לפני 90 שנה, אבל הם לא רצו אותי. רציתי להיות אחד מהם, אבל הם לא רצו.

זה לקח אותי חזק מאוד לשם.

הסיפורים של סבתא שלי שסיפרה לי איך היא הייתה בטוחה שהיא חלק, הייתה בטוחה שהיא אחת מכולם, עד שהסבירו לה שהיא לא כזו, וסבא שלי שנלחם במשך 5 שנים ביערות לצד הצבא הפולני ואז אחרי שנלחם לצידם וניצח את המלחמה, בסוף הגיעו הפולנים עם רשימות כדי לחפש את היהודים ששרדו את הגרמנים ולסיים את העבודה.  

אני חושב שזה גם מה שמדליק עכשיו אותי ביחד עם חצי מדינה במה שעושה הממשלה הזו, אפילו שחלקנו בחרנו בה.

היא לוחצת לנו על העצב הרגיש הזה, כשהיא אומרת לנו שזו כבר לא המדינה שלנו.

לכן, אני חושב שהם גם יופתעו ממה שנעשה, שהם כנראה לא האמינו שאנחנו מסוגלים לעשות.

המדינה הזו הוקמה ע״י קבוצה קטנה של יהודים שהגיעו לכאן מכמה יבשות, כדי להקים מקום אחד בעולם שיהיה שלהם. והם הקימו אותה כשהיה ברור להם שאין להם מקום אחר. 

גם לנו אין, למרות שכמה מאיתנו מחזיקים בדרכון נוסף. זה לא נועד למטרה הזו. תהיו בטוחים.

אתם רוצים להפוך אותנו לפליטים בארצנו שלנו, כי זו הנקמה שלכם על פינוי חומש, על פינוי גוש קטיף. רק שאני בכלל הייתי נגד. אז במי אתם נוקמים, לעזאזל?!

אין לזה שום קשר לימין ושמאל, בבקשה אל תמכרו לי את הבדיה הזו. יש לזה קשר לטוב ורע, לאמת ולשקר, לצדק, חירות, אחווה ושיוויון. יש לזה קשר למה זה אומר להיות יהודי באמת.

לכם יש את האמונה שלכם ולי יש את הדברים שאני מאמין בהם, ואתם תופתעו מהדברים שאני מוכן לעשות למען הדברים בהם אני מאמין.

העגלה שלי פחות ריקה ממה שלימדו אתכם בבית-הספר, זו אולי העגלה הריקה איתה הגיעו ההורים שלכם לארץ, לא שלי.

אתם יודעים מה אתם מסוגלים לעשות בשביל האמונה שלכם אבל אני חושב שאתם לא מדמיינים מה אנחנו מסוגלים לעשות למען הערכים שלנו. 

אני חושב שאתם הולכים להיות מופתעים מכל הדברים שלא האמנתם שאנחנו מסוגלים לעשות.

זה יהיה, כמו שאמרו הגששים בגבעת חלפון,  ״מה שעשינו ב-67, מה שעשינו ב-48״

אנחנו נצא למלחמה, ואנחנו ננצח. 

כי אין לנו מקום אחר.

(נכתב ב- 10 בינואר 2023)