זוכרים את סיני

https://www.facebook.com/share/1E83zzGCub/?mibextid=wwXIfr

בימים אלו, בהם מתפרסמים עוד ועוד פרטים חדשים על האופן בו ממשלות ישראל מאז 2011 מאפשרות ברפיסותן את ההפרות המצריות המזדחלות של הסכם השלום מ-1977, והרמיסה של הנספח הבטחוני, ובמקביל מתפרסמים עוד ועוד תחקירים על ״הקונספציה״ שהביאה אותנו ל- 7 באוקטובר - חובה עלינו ללמוד את הלקח מן היום ההוא. הלקח שהיינו צריכים ללמוד עוד מ-6 באוקטובר.

״גברת מהוגנת לא מורידה חזייה כדי לשמור על התחתונים״ אמרה למנחם בגין אמא של חבר, שהיה הילד הראשון שנולד בימית. הדברים צולמו ושודרו בטלויזיה הישראלית.

זה התחיל בפינוי סיני, המשיך בפינוי מרכזי הערים ביו״ש, שפתח את הדלת לאלפי הרוגים בערי ישראל, ומשם המשיך התקדים של סיני לפינוי גוש קטיף ויתר יישובי חבל עזה, בשביל להקים שם את חמאסטאן.

וכך, מה שהתחיל בתקווה לשלום עם מצרים, הסתיים בטבח הגדול ביותר של יהודים מאז מלחמת העולם השנייה.

הלקח שכל ישראלי חייב ללמוד מזה הוא שבמזרח התיכון אין בסיס למשוואה ״שטחים תמורת שלום״.

כל שטח שעליו תוותר מדינת ישראל וכל יישוב שתפנה - יהפוך לבסיס ממנו תיפתח עליה המתקפה הבאה.

דוקטרינת הביטחון הלאומי של ישראל חייבת להתבסס על קיר ברזל של עוצמה צבאית ולכידות פנימית, על פירוז מנשק של עשרות רבות של קילומטרים מכל כיוון, מכל גבול, ואמונה עצומה בעליונותנו המוסרית וזכותנו על ארצנו, זכותנו הטבעית וההיסטורית.

ובהדהוד של תשובה להכרזה ההיא של מנחם בגין ב-79: ״לא עוד מלחמה! לא עוד שפיכות דמים״, נאמר אנחנו: ״לא עוד נסיגה!״.

מכאן ועד אוקראינה, ויתור על שטח לא הביא מעולם שום שלום! (נזכיר גם לידידינו הרפובליקנים שמעבר לאוקיינוס).