אנחנו אמרנו את זה קודם

מתוזמן ומתוזמר ביד אמן, הכל מתנהל כמו משחק שח-מט אחד גדול. משחק, שבסופו ביבי נתניהו יוצא נקי מכל אשמה, ומי שהאשימו אותו עומדים לדין.

בחסות עסקת שחרור החטופים - יועבר עכשיו השינוי בוועדה למינוי שופטים.

ההנחה אומרת שההמונים לא יצאו לרחובות בשעה כזו, ושמי שידרבן אותם לצאת יושחר בקלות ע״י מכונת הרעל.

הקצב האיטי של שחרור החטופים יאפשר למהדורות החדשות למצות את פוטנציאל הרייטינג מהסיפורים של כל אחד ואחת מהם, ולא ישאיר מקום לביקורת על מהלכי החקיקה. מול סיפורי הסבל והאימה יראו הפלפולים המשפטיים אם כן לשכת עורכי הדין או לא לשכת עורכי הדין כל כך תפלים ומיותרים.

״בשעה כזו צריכים כולנו להתאחד סביב המכנה המשותף, ולהיות נכונים לפשרות״, יגידו לנו, ״כמו פשרת לווין-סער״… פשרה שנולדה בכלל מתוך שיח בין שני הורים שכולים…

״זו בכלל חקיקה שרלוונטיות לקדנציה הבאה״, יאמרו לנו ״מה אתם מתרגשים?!״.

אלא, שהידיעה בדבר ההשחתה הצפויה של המערכת תשיג את האפקט המצנן הנדרש על הרכב השופטים ועל התביעה, ועל נכונות המערכת לערער לעליון על הזיכוי.

אחרי פיטורי ראשי מערכות הביטחון, שיגיעו מיד לאחר היציאה לדרך של מתווה העסקה, יבינו כל שומרי הסף שכדאי להם להתחיל לשתף פעולה עם השלטון.

גם לאחר הנסיקה חזרה של ביבי בסקרים, שתגיע.

ודאי ובודאי שהיא תגיע, גם אם הביקורת בימין כרגע היא קשה.

אי אפשר יהיה להכחיש כי החזרת החטופים היא היא ״הניצחון המוחלט״.

ומי הביא לנו את הניצחון הזה? מי פקד על הצבא הזה? מי הציל אותנו מן האסון הזה? מי הביא אותנו מנקודת השפל שהיינו בה ב-7 באוקטובר אל היום המאושר הזה, בו שרידי האדם האלו חוזרים אלינו, כאודים מוצלים, אם לא ראש המערכת, האחד והיחיד.

ההוא שהכל נהיה בדברו.

בינתיים נורמלו העבירות.

בתקופת הממשלה הזו הפכו האישומים בהם נאשם נתניהו לנורמה נפוצה ביחסי הון-שלטון (וגם עיתון, או רשת חברתית, בימינו).

בסופו של דבר ימונו המינויים הנדרשים, בפרקליטות ובבתי המשפט. האישומים בפלילים יימשכו בחזרה, ליאת בן-ארי תועמד לדין על ״בגידתה״, והנרטיב ההיסטורי של בנימין נתניהו כדרייפוס המודרני, ישו של זמננו, ייכתב.

או אז יוכל המנהיג הגדול לפרוש לביתו בשלום.

ואולי, אם תישאר מדינה, היא תוכל להתחיל להשתקם מהנזקים.