במה אנחנו מאמינים ?
אנחנו אנשי ימין הנאמנים למסורתם הדמוקרטית והליברלית של ז'בוטינסקי, בגין ושמיר. אנו מבקשים להתוות דרך חדשה למחנה הימין, דרך של הדר ושל חזרה לשורשיו הערכיים.
מהי ישראל בעינינו ?
-
ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.
-
אנו רואים בישראל, את מדינת היהודים כולם, בארץ ובעולם.
-
מדינת ישראל כפי שהוצע על ידי האבות המייסדים של הימין הציוני, זאב ז׳בוטינסקי ומנחם בגין, וכפי שכתוב במגילת העצמאות, הייתה תמיד ותמשיך להיות מדינה שבה יש שוויון מוחלט בין האזרחים, ללא הבדל של מגזר, מוצא, מעמד ומגדר.
-
ישראל היא חלק בלתי נפרד - תרבותית, כלכלית ופוליטית – ממדינות המערב הדמוקרטיות והליברליות. זהו מקומה הטבעי של מדינת ישראל והיא חולקת את ערכיה הבסיסיים עם משפחת העמים המערביים ולא עם הליגה האחרת של המשטרים האוטוריטריים למיניהם.
עליונות המשפט וזכויות הפרט
אנחנו רואים בעצמנו אנשי ימין דמוקרטי משום שאנו מאמינים במזיגה האידיאולוגית הבסיסית של התנועה הרוויזיוניסטית בין זכויות הפרט לזכויות הלאום. כפי שכתב ז׳בוטינסקי:
"בראשית ברא אלוהים את היחיד, כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו. לשם טובתם של היחידים נוצרה חברה, ולא להפך; והחברה אין לה תפקיד אלא לעזור את הנופל, לנחמו ולהקימו."
על פי חזון זה, על מדינת ישראל להיות מדינה דמוקרטית שבה זכויות הפרט נשמרות ומוקפדות. כלומר: דמוקרטיה ליברלית. לכן אנו מאמינים - ברוח מורשתו של מנחם בגין - בעצמאות מערכת המשפט ומתנגדים לניסיונות לפגוע בה, במישרין או בעקיפין.
עם זאת, אנו יודעים כי כל תקופה נושאת עימה צרכים חדשים ופרספקטיבות חדשות וגם האבות המייסדים של התנועה הרוויזיוניסטית ידעו להתאים את עצמם לתנאים המשתנים. לכן רפורמות נחוצות במערכת המשפט אינן דבר שאנו מתנגדים לו. להיפך, אנו בעד רפורמות אך מבקשים לעשותן בהסכמה רחבה ותוך הקפדה על עצמאות המערכת. כדברי מנחם בגין ז"ל:
"ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה".
הדר, דרך ארץ ואחווה
יסוד בסיסי בתורתו של ז׳בוטינסקי הוא רעיון ההדר – ההדר מחייב את האדם, כל שכן את איש הציבור, לעמדה גאה, תקיפה, אך מנומסת, ישירה, כנה והוגנת. אנחנו מצפים מנבחרי הציבור שלנו לעמוד בקריטריונים האלה, להימנע מהתבטאויות משסעות, מעליבות, וכל שכן כאלה הכוללות ״פייק ניוז״.
אנו סבורים כי במדינה דמוקרטית מנהיג לא יוכל לכהן כראש הממשלה יותר משלוש קדנציות. הדבר דרוש והכרחי גם לריענון המערכת וגם למניעת תופעות של הערצת המנהיג על חשבון הערכים שהוא אמור לייצג.
אנו מסרבים לקחת חלק ב"מלחמות תרבות" בין ישראל "הראשונה" "והשנייה" שאין בהן לא טעם ולא הדר. לאחר 76 שנות קיומה של המדינה ניתן לקיים את המאבק והשיח הפוליטי תוך תחושת אחווה וכבוד הדדי ובמנותק משנאות והאשמות העבר. כל זאת תוך כדי הפניית המבט קדימה, אל העתיד. לא בכדי נאמר כי "דרך ארץ קדמה לתורה".
גם לשמאל וגם לימין יש זכות וחובה להציע פתרונות ועמדות בכל נושא ולא ניתן לפסול אותן מראש בביטויי השמצה.
שלילת הכהניזם
אנו דוגלים בפלורליזם ומכבדים את מגוון הדעות הרחב הקיים בארצנו.
אולם יש תפיסת עולם אחת שאנו מתנגדים לה נחרצות וסבורים שהיא עיוות ושיבוש מסוכן ורעיל של מסורת הימין. זוהי תפיסת עולמו של מאיר כהנא המורכבת מעליונות יהודית, מדינת הלכה במקום דמוקרטיה, אלימות כדרך חיים, התגרות מכוונת וזדונית באומות העולם וגזענות מהסוג השפל ביותר.
אנו מדגישים את סלידתנו מדרך פסולה זו כי אנו משוכנעים שזוהי הדרך לאבדון ולחורבן. זוהי דרך שמספר אומות הלכו בה בעבר וגילו שיש בסופה תמיד רק אסון לאומי קשה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה, לא מוסרית ולא מעשית. לכן נתנגד לתורה הכהניסטית, על כל גלגוליה, בכל מקום בו נמצא אותה
. זהו לא "ימין על מלא" ולא יחטפו לנו את הימין !
בטחון ישראל והדרך לשלום
מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ומהווה ערובה ומקלט לעת צרה עבור היהודים ברחבי העולם. לפיכך השמירה על ביטחון ישראל היא ערך עליון שאין להתפשר עליו.
תפיסתנו הביטחונית נגזרת מתוך התובנות שנוסחו במאמרו הנבואי של ז'בוטינסקי על "קיר הברזל". קיומה של ישראל מובטח על ידי קיר הברזל – עוצמתם של צה"ל ומערכת הביטחון בכללותה. עוצמה זו מושתת על עליונותה הטכנולוגית, המדעית והמוסרית של מדינת ישראל, יחד עם עוצמתה הכלכלית ומעמדה הבינלאומי וכן על אמונה בצדקת הדרך ובמוסריותה הבסיסית של הציונות.
הסכמים מדיניים, בריתות ביטחון אזוריות ושיתופי פעולה צבאיים עם מדינות שכנות מועילים מאוד אך אינם יכולים להוות תחליף לקיר הברזל עצמו.
יחד עם ההקפדה המוחלטת על ביטחון ישראל אנו גם מושיטים יד לשלום עם הערבים תושבי הארץ הזו, ומדינות ערב האחרות, כפי שנכתב במגילת העצמאות. שאיפתנו לשלום כנה וחזקה אך גם מפוכחת. אנחנו לא סבורים שמדובר בסכסוך גבולות. הבעייה היא לא 67 ואפילו לא 47. אנו סבורים כי המכשול בדרך לשלום אינו נעוץ בהתיישבות ביו"ש, וכי לא ויתורים נוספים ומפליגים מצד ישראל הם מה שיקדם את השגתו.
נהפוך הוא.
בבסיס המאבק בין הלאומים עומדת שלילת הערבים את זכותנו ההיסטרית על הארץ הזו, תפיסתם את הציונות כתנועה קולוניאליסטית (כלומר לא לגיטימית), יחד עם אמונה בארעיותם של הישגי הציונות. תפיסה הנשענת על זכרונות היסטוריים מימי הצלבנים וחזיונות דתיים-משיחיים איסלמיים.
לראייתנו, המכשול העיקרי בפני השלום הוא ההתעקשות של הערבים על מה שהם מכנים "זכות השיבה", ומרכזיות האתוס של המאבק המזוין ככלי להשגת מה שהם תופסים כ-״זכויותיהם הלגיטימיות״.
לכן, בידינו המושטת נמצא לא ויתור נוסף, אלא שתי דרישות ברורות שאין לסגת מהן, כתנאי לכל משא ומתן לשלום: דרישה לויתור על אתוס "השיבה" של התנועה הלאומית הפלסטינית, תנועה שנולדה כתגובה למימוש החזון הציוני, ולא רגע אחד קודם לכן, ולהסתלקות מוחלטת של הערבים מן השימוש במאבק המזוין ככלי לפתרון הסכסוך.
עם כל שאיפתנו הכנה לשלום, אנו סבורים כי רק קיומה של הדרישה היסודית לויתור על המאבק המזויין, ועל הטענה ל- "זכות השיבה", יכול להיות הבסיס לכל משא ומתן משמעותי. לאחר שתתמלא – ורק אז – תדע ישראל לשאת ולתת בנדיבות על כל הסוגיות ההכרחיות (גבולות, מקומות קדושים, פירוז, מים ועוד).
כדברי ז'בוטינסקי: "אני מאמין ומקווה, שאז נוכל לתת להם ערובות כאלה, שתרגענה אותם, ושני העמים יוכלו לחיות זה בצד זה בשלום ומתוך יחסי הגינות".
סוגיית "הפליטים הפלסטינים מ-48"
דרישת הערבים להכרה בנרטיב הפליטות המועברת בירושה לדורות, והתביעה ל״זכות השיבה״, מבטאות חוסר מוכנות מצידם לקבל את תוצאותיה הבלתי הפיכות של מלחמת העצמאות, של חילופי האוכלוסין בין מדינת ישראל ומדינות ערב השכנות שאירעו בעקבות הקמת המדינה, ואת סופיות היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
ביטויה המעשי הבולט ביותר של המשך התביעה הפלסטינית ל- "זכות השיבה" הוא קיומה של סוכנות אונר"א כגוף נפרד שאיננו פועל לפי עקרונות הנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים אלא מנציח מעמד של "פליט רשום" העובר בירושה, דבר שאין לו אח ורע בעולם.
פירוקה של אונר"א, והעברת הטיפול ב"פליטים רשומים" לנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים אשד תדאג להם להסדרת אזרחות או תושבות בארצות מושבם או בארצות אחרות – אך לא במדינת ישראל – יהיו, אפוא, ביטויה המעשי של קיום הדרישה לויתור על "זכות השיבה".
יהודה ושומרון
לעם היהודי יש קשר רגשי והיסטורי עמוק לארץ ישראל, המתועד ברציפות מימי התנ"ך ועד ימינו, ומשוכנעים בזכותם העקרונית של יהודים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל - ובלבד שהדבר נעשה על פי דין, ללא עושק וגזל ומבלי לפגוע באינטרסים לאומיים חיוניים.
משום כך, אנו רואים במתיישבים ביהודה ושומרון את ממשיכי דור החלוצים, וראויים לכל ההערכה על בחירתם ללכת בראש המחנה.
עם זאת, קבוצות שוליים קיצוניות שאינן פועלות לפי החוק צריכות להיות מטופלות על ידי מוסדות המדינה ולא להכתיב את מדיניות הממשלה. בתור אזרחים למופת, המעולים ביותר שיש לנו, אנו מצפים ממתיישבי יהודה ושומרון, כמו מכל אזרח ישראלי, לכבד את חיילי ומפקדי צה"ל ולשמור על חוקי המדינה קלה כחמורה.
חברה וכלכלה
אנו מתנגדים לשיח המפלג של ״ישראל הראשונה מול ישראל השנייה״ ורואים במיזוג הגלויות עובדה קיימת, ואחד מנדבכי היופי והעוצמה של פרי הציונות: הקמתה של תרבות וחברה "עברית" במדינת ישראל. את העוולות ההיסטוריות אין לשכוח אבל מבטנו צריך להיות מופנה קדימה, אל בניית חברה שבה יש שוויון הזדמנויות אמיתי לכולם.
אנו סבורים כי תושבי הפריפריה אינם זקוקים לעוד "מלחמות תרבות" אלא להשקעת משאבים מאסיבית של המדינה בשיקום ובשדרוג מערכות התחבורה, הבריאות והחינוך בפריפריה. הגיע הזמן שהמדינה תדאג לכך ישירות ולא בעזרת קבלני משנה מפלגתיים. כפי שכתב ז'בוטינסקי, המדינה חייבת לדאוג לספק לכל אחד מאזרחיה את חמשת הממים: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא.
אין ספק שחוסנה הכלכלי של מדינה מודרנית נשען על יוזמה פרטית ועל שוק חופשי. מאידך, יש צורך ברגולציה חכמה הנבחנת מחדש מעת לעת על מנת להגן על הציבור מפני כשלי שוק, קרטלים והרס הסביבה. מציאת האיזון הזה דורשת הישענות על שירות ציבורי מקצועי ובלתי-תלוי, ללא התלהמות וללא פופוליזם זול.
רפורמות משטריות
כל גוף חי זקוק להתחדשות ולרענון. כך גם מדינת ישראל. אנו סבורים כי יש צורך ברפורמות כדי להבטיח את תפקודה התקין של המדינה. את כל אלה צריך לבצע ביישוב הדעת ובשום שכל. לצורך כך יש להיעזר בידע ובניסיון של המומחים המצוינים בעלי השם העולמי באקדמיה הישראלית, במקום לבוז להם כפי שנעשה במהלך הניסיון לחוקק בחופזה "רפורמה משטרית" במדינה. אנו מאמינים כי מספר רפורמות חשובות נחוצות במדינת ישראל:
-
רפורמה חוקתית: ניסוח חוקה מסודרת או למצער "חוק יסוד: החקיקה" שיגדיר היטב מכאן ואילך את תהליכי החקיקה והביקורת השיפוטית.
-
רפורמה אלקטורלית: השיטה הארצית היחסית המשמשת לבחירות לכנסת היא שיטה גרועה אשר אומצה ב- 1949 כפתרון זמני. השיטה הזו מעודדת מצד אחד קיצוניות בדעות ומצד שני בינוניות ומטה ביכולות. במקומה יש לאמץ שיטה שבה העם באמת בוחר את נציגיו, מכיר אותם אישית ויכול לתבוע מהם דין וחשבון פרסונלי. כאלה הן שיטות הבחירות האזוריות השונות הנהוגות כמעט בכל המדינות המתוקנות.
-
רפורמה מוניציפלית: ביזור סמכויות נרחב לרשויות המקומיות בכל מגוון התחומים, ומתן אפשרות לרשויות להתאגד מיוזמתן ב"אשכולות" ההולמים את אופי תושביהן, אשכולות להם תוענקנה סמכויות נרחבות של ממשל עצמי ויכולת לעצב את ציוויונם הייחודי, לרבות בתחום המשפטי (אך בכפוף לסמכותו של בית המשפט העליון).
דת ומדינה
אנחנו רוכשים כבוד למסורת היהודית. עם זאת, אנו מתנגדים לכל צורה של כפייה, וסבורים כי על המדינה לאפשר לזהויות יהודיות שונות להתקיים בחופשיות ולהעניק יחס שווה לכל הזרמים היהודיים, כולל הזרם היהודי חילוני.
אנו מאמינים שהפתרון לאפשר את המגוון התרבותי של הזרמים היהודים השונים, וחיים בצוותא של כולם, יושג ע"י העברת סמכויות שונות הקשורות בחיים היהודיים (כגון רישום מעמד אישי, וכשרות למסעדות ובתי עסק) לאחריות הקהילה והרשות המקומית.
במדינת ישראל יתקיימו קהילות בעלות אופי שונה (לדוגמה חרדיות, דתיות לאומיות, רפורמיות, קונסרבטיביות, חילוניות קיבוציות/כפריות ועירוניות) והרשויות המקומיות יספקו את שירותי הדת, התרבות והחינוך, וטיפול בשינויי המצב האישי סביב חיי האזרח (החל ממתן שם לנולד, רישום נישואין ועד פטירה וקבורה) – לכל מגזר לפי דרכו וצרכיו באמצעות הקהילה, כמקובל בכל קהילה יהודית בעולם.
הרשויות המקומיות יקפידו על "תכנון קהילתי" מושכל, באופן שלא יוביל לכפייה של אורח חיים של קהילה אחת על קהילה אחרת, או שינוי הדרגתי באופי החיים של תושבי רשות המקומית ללא הסכמתם של כלל התושבים.
מערכת המשפט של המדינה היא הסמכות העליונה, מצב של כפילות או "מרוץ סמכויות" בין מערכת המשפט הדתית ובין מערכת המשפט האזרחית הוא בלתי נסבל במדינה מערבית-דמוקרטית.
אנו תומכים בהכרה בנישואים אזרחיים, ובכלל זה נישואים חד מיניים, ודוגלים בשוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב.
אנו מכבדים את המגזר החרדי, אך סבורים שלטובתו ולטובת הכלל יש לפעול למען שילוב קהילותיו, והטמעתן בחברה כמתואר לעיל, על בסיס של זכויות וחובות ולא על בסיס של הטבות מגזריות תמורת תמיכה פוליטית.
לא נקבל שום צורה של הדרת נשים במרחב הציבורי המשותף, ואפלייתן.
גיוס חרדים
אנו מכבדים את המגזר החרדי, ואת ערך לימוד התורה, אבל גיוס לצה"ל הוא צו השעה מאז ומתמיד, ובעיקר בימים אלו. הגיוס לצה"ל בימים אלו, כפי שכבר פסקו שורה ארוכה של רבנים, איננו "גזרת שמד" כי אם פיקוח נפש.
בני הציונות הדתית נלחמים לצד בני המגזר החילוני, הדם שלהם לא פחות אדום והתורה שלהם לא פחות קדושה.
זה לא עניין מגזרי, זה לא עניין פוליטי, זה פיקוח נפש לאומי.
אנו קוראים לשיוויון בנטל לכל אזרחי המדינה: יהודים חילוניים, יהודים דתיים, יהודים חרדים ובני מיעוטים.
על כולם לתת את חלקם. צה"ל הוא שצריך להחליט את מי לגייס ואת מי לשחרר לשירות לאומי או אזרחי.
כמובן, שיוצאי השירותי הצבאי חייבים לקבל עדיפות בכל הטבות המדינה והשירותים שהיא מספקת.